פסק-דין בתיק תא"מ 47171-10-11 - פסקדין

לפני תביעה בסדר דין מהיר לחיוב בפיצויים בטענה שהליכי הגבייה בהם נקטה המשיבה, ננקטו בצורה אגרסיבית, בשעות לא סבירות ובאופן שגרם לתובעים פחד, בושה ועוגמת נפש מיותרים.

תמצית העובדות

1.              התובעים הינם בני זוג המתגוררים בתל אביב. הנתבעת, מדינת ישראל, נתבעת בתביעה זו בכובעה כמי שממונה ועוסקת גם בגבית קנסות, אגרות והוצאות, וזאת באמצעות המרכז לגביית אגרות, קנסות והוצאות (להלן: "המרכז").

2.              בתאריכים 28.11.07 וב-24.2.08 נרשמו לתובעת 1 (להלן: "התובעת") שני דו"חות תעבורה, האחד בגין שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה והשני בגין אי ציות לתמרור "עצור". בגין דוחו"ת אלו חוייבה התובעת בקנסות בסכום כולל של 1,250 ש"ח. שני הדוחו"ת נמסרו לידי התובעת  ובכל זאת נמנעה התובעת מתשלום הקנסות. בחלוף המועדים לתשלום הקנסות, מאחר והסתבר שלא שולמו, הועברו הדוחו"ת למרכז לגבייה.

3.              ביום 7.1.09 נשלחה לתובעת דרישה בכתב לתשלום הקנסות. הדרישה נשלחה לכתובתה הרשומה של התובעת במרשם האוכלוסין ברח' משה סנה בתל-אביב, אולם לא נענתה. דרישה נוספת נשלחה לאותה הכתובת ביום 9.3.09 וזכתה לגורל דומה של חוסר מענה.

4.              ביום 1.6.09 נשלחה לתובעת דרישה נוספת, שלישית, לתשלום הקנסות. זו הפעם נמסרה הדרישה במסירה אישית לבעלה של התובעת, הוא התובע 2 (להלן: "התובע") בכתובת אשר בינתיים אותרה ככתובת התובעת, ברח' גינתון בתל אביב. התובע חתם על אישור קבלת הדרישה. גם דרישה זו נותרה בלא התייחסות והקנסות - לא שולמו.

5.              מאמצי הגבייה של הקנסות נמשכו וביום 14.10.09 הוטל עיקול ברישום על רכבה של התובעת. כארבעה חודשים לאחר מכן הוטל גם עיקול על חשבון הבנק של התובעת. לשווא. החוב אשר בינתיים האמיר והגיע בסוף 2010 לסך של 2,355 ש"ח - לא שולם.

6.              השלב הבא בניסיונות לגביית הקנסות היה הוצאת הטיפול בגבייה לקבלן חיצוני. ביום 31.12.10 הוציא המרכז "כתב הרשאה" לקבלן חיצוני (אס.בי. שירותי עזר משפטיים בע"מ ושירותי הוצאה לפועל; להלן: "הקבלן"), בהתאם לסעיף 3 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 ולפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה). הקבלן הוסמך לפעול לגביית הקנסות באמצעות תפיסת מיטלטלי התובעת, עיקולם ומכירתם.

7.              ביום 30.1.11 הגיעו עובדי הקבלן לביתה של התובעת פעמיים, תחילה בשעה 10:00 לערך ופעם נוספת בשעה 15:00 לערך. בשתי הפעמים לא מצאו עובדי הקבלן את רכבה של התובעת והלכו כלעומת שבאו. מספר שעות לאחר הביקור השני כאמור, בשעה 02:30 לערך, דהיינו כבר ביום 31.1.11, הגיעו עובדי הקבלן לבית התובעת בשלישית. בזו הפעם נמצא ונתפס רכבה של התובעת, רכב מסוג מיצובישי כריזמה (להלן: "הרכב"). באותו מעמד התקשרו עובדי הקבלן לתובעים במישרין בשיחת טלפון והודיעו להם על אודות תפיסת הרכב. בתגובה, יצאו התובעים מביתם, שילמו בו במקום סך של 4,428 ש"ח (הקנס בצירוף הצמדות, ריביות והוצאות העיקול), וכנגד תשלום זה בוטלו כל ההליכים לגביית הקנסות. במעמד ביצוע התשלום מחו התובעים על השעה בה ננקטו ההליכים ובהמשך - הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הצדדים וההליך

8.              לטענת התובעים, הליכי הגבייה ננקטו נגדם שלא כדין, באופן מזיק, מפחיד ותוקפני.

התובעים אינם כופרים בחובה של התובעת לתשלום הקנסות ואף מודים כי שגתה בכך שלא שילמה את הקנסות במועדם, אך מוחים על האופן בו בוצעו הליכי הגבייה בפועל. לטענתם, לא פעלה הנתבעת כדין שכן לא שלחה לתובעים התראה בכתב לפני ביצוע הליכי הגבייה וכן לא פעלה הנתבעת כדין שכן אסור היה לה לבצע את הליכי הגבייה בשעות כה מאוחרות, לאחר השעה 22:00. התנהלות זו של הנתבעת, לטענתם, מבטאת רשלנות והסבה להם עוגמת נפש מיותרת אותה הם אומדים בסך של 30,000 ש"ח.

9.              לטענת הנתבעת, ננקטו הליכי הגבייה כדין ולאחר שלתובעת ניתנו הזדמנויות מספר לשלם את חובה בגין הקנסות. ביחס לשעת ביצוע העיקול, טוענת הנתבעת כי החוק לפיו ננקטו הליכי הגבייה איננו כולל הגבלה באשר לשעות בהן מבוצעים הליכי הגבייה. הנתבעת כופרת גם בנזקים הנטענים.

10.          התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ובדיון אשר התקיים ביום 2.4.12, הושגה הסכמה דיונית לפיה ינתן פסק הדין על בסיס כתבי הטענות וסיכומים, בלא חקירות נגדיות. על יסוד הסכמה זו סיכמו הצדדים טענותיהם.

דיון

11.          הליכי הגבייה אשר ננקטו כנגד התובעת מתבססים על הסמכות הנתונה לנתבעת לפעול לגביית קנסות במסגרת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המרכז"). חוק המרכז נועד לאפשר התמודדות טובה יותר עם תופעת אי תשלום קנסות  ותשלומים אחרים המתחייבים מקיום הליכים משפטיים, תופעה שהוכרה כפגיעה בקיום שלטון החוק (ראו דבריו של שר המשפטים דאז הפרופ' דוד ליבאי כפי שבאו לידי ביטוי בקריאה הראשונה של הצעת חוק המרכז, 13.12.94). במסגרת הסמכויות המוקנות בחוק המרכז ליישום תכליתו לגביית חובות, קבועה בסעיף 3 הסמכות למנות גובה ולפעול על בסיס הסמכויות הקבועות בפקודת המסים (גביה) (להלן: "פקודת המסים").

בהתאם לסעיף 5 בפקודת המסים (גביה), כלולה בסמכויות לביצוע גביית החוב גם הסמכות להיכנס לחצרי החייב, לתפוס מיטלטלין ולעקלם.

12.          עם זאת, הסמכות לפעול לגביית חובות לפי חוק המרכז או לפי כל דין אחר, איננה מאיינת את החובה לשמור על כבודו של החייב. לכל אדם יש כבוד ולכל אדם הזכות שינהגו בו בכבוד. קיומו של חוב, לאדם אחר או לרשות, איננו מבטל את זכותו של האדם לשמירה על כבודו (ראו למשל בג"צ 6824/07 ד"ר עאדל מנאע נ' רשות המסים [פורסם במאגרי המידע], 20.12.10, סע' 29 לפסק דינו של כבוד השופט עוזי פוגלמן). במסגרת זכותו של האדם לשמירה על כבודו, עומדת לו הזכות שלא יבויש, יושפל או יבוזה, שלא יולבנו פניו ברבים ושלא יועמד במצב של חוסר אונים.

13.          אך ברור הדבר שבין זכותה של הנתבעת לפעול לגביית חובות לבין זכותו של החייב לשמירה על כבודו מתקיים מתח, שהרי פעולות גבייה עלולות בהכרח להביא לפגיעה בכבודו של החייב אך בלא פעולות גבייה לא יוגשם האינטרס הציבורי של גביית חובות. לפיכך, פעולות הגבייה חייבות להיעשות באופן מדורג ומידתי, באופן שיבטיח כי לחייב נמסרת הודעה מוקדמת בדבר קיום החוב כך שתינתן לו הזדמנות לשלמו בלא הליכי גבייה (סעיף 5 בחוק המרכז) ולכל אורך הדרך - באופן שמצמצם את הפגיעה בכבודו של החייב ככל שניתן. אלו העקרונות. לאורן ניתן לבחון את טענות התובעים.